ההודים חיים במרחק שנות אור מאיתנו. ממש מהיד לפה.
חיים נטו בשביל לחיות. במובן "להתקיים". "לשרוד".
לא ממש אכפת להם מהמראה שלהם או מההיגיינה שאין להם.
כ"כ שונים מאיתנו...
כשראיתי אותם לא יכולתי שלא להיזכר בקבצנים שלנו בארץ, כי רמת החיים שלהם בערך דומה.
ואז רק מחשבה אחת עולה לי בראש: לא מתים כל כך בקלות.
הם חיים חיים מינימליים ושורדים.
ואם ילד הודי יכול אז כל אחד יכול! (בלי לזלזל בילדים ההודים כמובן)
אולי הקידמה הרסה אותנו? במובן מסוים...
הם פשוט חיים את החיים הכי לא חומריים שראיתי בחיים שלי, וזה הדהים אותי איך אפשר אחרת, כי הם אנשים מאוד שלמים ומאושרים.
"הבורות היא ברכה" נאמר פעם במטריקס ע"י מישהו. הוא בטח ביקר בהודו.
מה שראיתי שם בכלום וחצי ימים גרם לי לחשוב על החיים שלי ולהסתכל על דברים מזוית קצת אחרת. מזוית שאין לה כסף.
רוב השאיפות של רובנו בחיים הן מאוד חומריות, אם זה כסף או אוטו או בית עם בריכה וכו' וכו'.
ואם שאיפה זה משהו ששואפים להגיע אליו הרי השאיפות שלך נמצאות גבוה ממך
(במישור הפילוסופי). אז אם השאיפות שלך חומרניות אז אתה שם את החומר מעליך.
המממ...אני לא חושב שאפשר להשוות אדם לחומר ואני מקווה שכך גם רוב האנשים.
הטבע יצר את האדם (אני לא נכנס לפוליטיקה הדתית...) והאדם המציא את החומרניות אז שהרי האדם הוא מעל החומר.
אז איך נסביר את השאיפות החומרניות שלנו? כי למרות שהעולם שלנו הוא כזה עולם של יופי וכוח אני לא רוצה שאלה יהיו השאיפות שלי! על חומר אני רוצה להסתכל מלמעלה!
כמה אנשים נטלו חיים בשביל כסף?
כמה אנשים לקחו את חייהם שלהם בגלל כסף?
לצערינו – לא מעט.
אני מאמין שטבעו של האדם הוא לא חומרני, זה רק צורך חברתי שגדל, התפתח והסתבך. הרבה.
המשך יבוא...
"הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור.
כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק.
לאחד זה גן עדן, לאחר גיהנום.
כמה אצבעות על ההדק?!?
עד מתי יהום הסהר? עד מתי אדם בן כלב?
מחליקות הפנים על התער, מלטפות אצבעות את החרב.
לפעמים החיים מורידים אותי על הבירכיים.
אין שומר את השער, אין סימן משמיים.
רואה אנשים שחיים חלומות ותקוות, אנשים שחיים רק תככים ומזימות,
יש ששואלים שאלות ואין תשובות, יש כאלה מלאים רק טענות ודרישות
אבל כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק.
לאחד זה גן עדן, לאחר גיהנום.
כמה אצבעות על ההדק?!?
אז נשארים לבד, מדברים אל הקיר, אין עם מי לדבר
אם רק נבין שכולנו אחד, נראה הכל מתחבר
כשישרף רכושך – תישרף נשמתך
אם לא תמהר להציל את עצמך
רצחנו אדמה
ורצחנו נשמה
כמעט ולא נשאר לנו אויר לנשימה
והעולם בתנועה מתמדת – עושה סיבוב וחוזר אל אותה נקודה
מה שעולה – חייב לרדת
איך לוקחים את הכל במידה?
ויש אנשים שלוקחים בעלות על אלוהים
ויש נאבקים, בועטים ושורטים
כמה מאיתנו באמת מקשיבים?!?
כולם מדברים על שלום...
לכולם יש אותו החלום על פני הר, על פני עמק
ממשיכים לדבר, מדברים על שלום
אבל לא ייכון שלום בלי צדק!"
(מדברים על שלום / מוקי די)
נ.ב.
"אני עושה את מה שאני אוהב
ואני אוהב את מה שאני עושה" (מוקי די)
"
בטעינה...