למרות הניסיון של כל צד להשיג את העסקה הטובה ביותר בשביל עצמו, זוג שמתגרש צריך להגיע להחלטות שיהיו אך ורק לטובת הילדים. הליך גירושין מאלץ בני זוג שיש להם ילדים להחליט מי מהם יקבל משמורת על הילדים, {איזה הסדרי ראיה יהיו להורה השני ואיזה סכום מזונות ילדים הוא ישלם.
יש לתת משמורת להורה שמסוגל לתת לילדים את התנאים הכי טובים ושיכול לספק להם את הצרכים הפיזיים והרגשיים שלהם. הכסף הוא פקטור חשוב פחות במקרה הזה, כיוון שממילא ההורה הלא משמורן משלם מזונות ילדים שיכסו את כל הצרכים הפיזיים. החוק בישראל כיום מעניק משמורת אוטומטית לאימא של הילדים, אבל אם היא לא כשירה לטפל בהם האבא מקבל אותם.
הורים יכולים להסדיר משמורת משותפת, וכך להתחלק בגידול הילדים ובהוצאות. עם זאת, החוק מעדיף להעניק את המשמורת להורה אחד ולתת הסדרי ראיה להורה השני. הסדרי ראיה צריכים להיות גמישים ונדיבים כדי לאפשר לילדים להיות בקשר רציף וטוב עם ההורה שלא קיבל את המשמורת.
יש פיקוח על הסדרי ראיה כדי שבעת הצורך יופעלו סנקציות על אחד ההורים אם, לדוגמא, ההורה המשמורן פוגע בזכויות ההורה השני לפגוש את הילדים או שההורה הלא משמורן הפך להיות סכנה בעבור הילדים.
חובתו של ההורה שלא קיבל משמורת לשלם מזונות ילדים להורה המשמורן, כדי שזה יכול לממן את כל הצרכים של הילדים, כמו ביגוד, חינוך, דיור, אוכל וכדומה. אין קשר בין סכום מזונות ילדים לבין ההכנסה של ההורה המשלם, אם כי יש סכום מינימלי שנקוב בחוק וישנה תקרה מסוימת, שמשתנה ממקרה אחד למשנהו. אם הילדים הורגלו לרמת חיים מסוימת, לא הגיוני לדרוש מההורה המשלם סכומים יותר מדי גבוהים, אלא אם כן מדובר בהוצאות הכרחיות, כמו תרופות.
ברור לגמרי ששלושה נושאים אלו הם חשובים ויכולים להדאיג את ההורים, שמא אחד הצדדים לא יעמוד בהחלטות שנקבעו. על כן, על אף שבית משפט יכול לעזור במקרה של הפרת תנאי הגירושין, כדאי לקחת עורך דין לגירושין גם בתום ההליך, דרכו אפשר להעביר כל טענה והוא חוסך את הפנייה האישית לבית המשפט.
